פסק-דין בתיק תא"מ 33605-12-09

2.      ראשיתו של ההליך בבקשה לביצוע שטר ע"ס 7,330 ש"ח שהגיש התובע ביום 07.12.09 במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 0905730097. עסקינן בשיק ביטחון שמסר הנתבע לתובע במעמד החתימה על הסכם שכירות מיום 29.12.03 להבטחת התחייבויות השוכר עפ"י ההסכם. הנתבע, הגיש התנגדות לביצוע שטר. בהחלטת כבוד הרשמת ג'. ג'בארין-כליפה (כתוארה אז) מיום 31.05.11, ניתנה לנתבע רשות להתגונן בהסכמה והתיק העבר לדיון בסדר דין מהיר. 

עיקר טענות התובע

3.      התובע טוען, כי ביום 29.12.03 נערך ונחתם הסכם שכירות בינו לבין הנתבע, ולפיו שכר האחרון עבור בנו דירה שבבעלות התובע השוכנת במושב מלאה (להלן: "הדירה"). אמנם, הסכם השכירות נחתם ע"י הנתבע, ואולם מי ששכר את הדירה בפועל והתגורר בה במהלך תקופת השכירות היה בנו של הנתבע, מר רונן פרץ (להלן: "רונן").

4.      עפ"י סעיף 9 להסכם השכירות, התחייב הנתבע לשלם דמי שכירות חודשיים בסך 1,014 ש"ח (230$). עוד התחייב הנתבע לשאת בהוצאות השוטפות של אחזקת הדירה משך כל תקופת השכירות ובתיקון כל נזק שייגרם למושכר על חשבונו. במעמד החתימה על הסכם השכירות, מסר הנתבע בידי התובע שיק בטחון מס' 00231768 עבור חובות השוכר עפ"י הסכם השכירות (סעיף 9.2 להסכם).     

5.      התובע טוען, כי הנתבע התחייב עפ"י סעיף 8 לסכם, לשכור את הדירה לתקופה מינימאלית של שנה, אך בפועל התגורר רונן בדירה תקופה קצרה יותר שנמשכה, לטענת התובע, כחצי שנה בלבד, מחודש 01/04 ועד סוף חודש 06/04. עוד היפר הנתבע את התחייבותו בהסכם השכירות, בכך שלא שילם את דמי השכירות עבור החודשים אפריל 2004 ועד לחודש יוני 2004 (כולל). עוד לא נשא הנתבע בהוצאות אחזקת הדירה השוטפות, כגון מים וחשמל, ונטש את הדירה בטרם סיום מועד השכירות ללא מתן הודעה מוקדמת ותוך הסבת נזקים למושכר המסתכמים בסך של 7,330 ש"ח. לתובע נודע, לראשונה, על עזיבת רונן את המושכר רק ביום 30.06.04, עת התייצב בדירה על מנת לדרוש מרונן את תשלומי השכירות שלא שולמו ולא מצאו בדירה. לאחר שאיתר התובע את רונן, היפנה האחרון אותו אל אביו הנתבע, הצד הישיר בהסכם, על מנת להסדיר עמו את חובות השכירות.  

6.      בעקבות הפרת הסכם השכירות ע"י הנתבע, כאמור, ומשכל פניותיו של התובע אל הנתבע לסילוק החובות לא נענו, הפקיד התובע את שיק הביטחון בחשבונו, אך השיק חולל והוחזר מסיבת 'אכ"מ'. עקב כך, ביום 07.12.09 נקט התובע בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבע. תחילה עמד סכום החוב הנטען על סך של 7,300 לפי הפירוט הבא: 3,042 ש"ח עבור דמי השכירות שלא שולמו בחודשים 04/04 ועד 06/04 (כולל) ; חוב חשמל בסך 1,800 ש"ח; חוב מים בסך 898 ש"ח ועלות שיפוץ הדירה בסך 1,700 ש"ח, סה"כ 7,300 ובתוספת ריבית והצמדה ממועד פינוי הדירה ביום 30.06.04 ועד למועד התשלום בפועל.  

7.      בהתייחס לטענת הנתבע, כי נשא בכל התשלומים עפ"י הסכם השכירות ואינו חב מאומה לתובע, נטען כי הנתבע לא צירף ולו בדל ראיה להוכחת תשלומים שטען, כי שילם עבור השכירות ויתר התשלומים השוטפים. עוד נטען, כי אין ליתן אימון בגרסתם של רונן והנתבע, משום שעדויותיהם  לא היו אחידות. כך למשל, בתחילה טען הנתבע ששילם עבור השכירות בהמחאות שקיבל מלקוחותיו, ואילו במהלך הדיון העיד, בחקירה נגדית, כי שילם במזומן. לאחר מכן, שינה את עדותו וטען, כי חלק מהתשלומים שילם במזומן וחלק בשיקים, והכול מבלי לצרף כל אסמכתא בדבר התשלום הנטען. עוד היפנה התובע לסתירות פנימיות מהותיות שנתגלו בעדותו של רונן עצמו, וכן לסתירות בין עדותו של הנתבע לבין עדות רונן בעניין אופן תשלום חובות השכירות וההוצאות הנלוות, באופן הנטל את מהימנותן.   

8.      התובע טוען, כי לו הייתה גרסת הנתבע אמת ולפיה שילם את כל התשלומים עפ"י הסכם השכירות, חזקה עליו שהיה דורש מהתובע לקבל לידיו את שטר הביטחון בחזרה או היה נותן בגינו הוראות ביטול לבנק, דבר שלא נעשה בענייננו.

9.      התובע ביקש להיתמך על הקלטה של שיחה שהתקיימה בינו לבין רונן לאחר הגשת התובענה והמהווה, לשיטת התובע, הודאה של רונן בחוב אביו הנתבע עפ"י הסכם השכירות. במענה לטענת הנתבע, כי רונן היה שיכור במהלך השיחה המוקלטת, טוען התובע כי אין כל אמת בטענה זו ולראיה, התובע ורונן הצטלמו יחדיו באותו מועד. יתרה מכך, טוען התובע כי העובדה שטענה זו לא נטענה כלל לפני החקירה הנגדית של רונן והנתבע והועלתה רק לאחר מכן אומרת דרשני. 

10.  באשר למשך תקופת השכירות בה התגורר רונן בדירה, טוען התובע כי הנתבע מסר גרסאות סותרות ושונות בנושא זה, כך שפעם העיד בחקירה נגדית, כי רונן שהה בדירה מחודש 1/2004 ועד 12/2004 ובגין תקופה זו שולמו דמי השכירות והוצאות נלוות של מים וחשמל, במלואם. ואילו בהמשך חקירתו, שינה הנתבע את גרסתו וטען כי רונן עזב את המושכר באמצע השכירות באופן פתאומי. מנגד, העיד רונן כי הוא עזב את הדירה בחודש 11/2004, לאחר שמסר הודעה מוקדמת על כך לתובע, ובכך למעשה סתר את עדות הנתבע שמסר כי רונן נטש את הדירה בפתאומיות בטרם תמה תקופת השכירות עפ"י ההסכם. עוד העיד הנתבע, כי ידע אודות עזיבת בנו את המושכר רק כעבור יומיים ממועד עזיבתו, ואילו רונן, בניגוד לעדות הנתבע, העיד כי הודיע לאביו על עזיבתו את הדירה.

11.  באשר לחוב בגין צריכת החשמל, טוען התובע כי מפיהם של רונן והנתבע נשמעו גרסאות שונות שכלל לא הוכחו. כך למשל, הנתבע העלה טענה כי התובע השכיר יחידה נוספת לצד שלישי מבלי שטרח לזמן עדים להוכחתה. בנוסף, רונן אישר בתצהירו כי התובע חייב את הנתבע בתשלום החשמל לפי צריכתו ואף ציין, כי התובע התקין שעון חשמל משני בדירה. לעניין צריכת המים מסר רונן בתצהירו, כי התובע עשה הערכה גם של צריכת המים בהתאם לחלקו, באופן המעיד כי כוונת התובע הייתה לחייב את השוכר לפי צריכתו, ולא מעבר לכך.

12.  לעניין מצב המושכר לאחר הפינוי, טוען התובע כי במהלך הפגישות שקיים עם הנתבע לפני  הגשת התביעה ואשר במסגרתן עתר לסילוק החובות-ונדחה, הוא גם התריע בפני הנתבע אודות מצבה הגרוע של הדירה ודרש ממנו לתקן את הליקויים שנתגלו בדירה לאחר פינויה. ברם, משלא נענה הנתבע לדרישה הנ"ל, נאלץ התובע לבצע את התיקונים באמצעות בעלי מקצוע מטעמו ועל חשבונו.

13.  בניסיון להסביר את הזמן הניכר שחלף בין המועד בו גילה את הנטישה הפתאומית של המושכר בשנת 2004 ועד למועד הפקדת שיק הביטחון לביצוע בהוצל"פ בשנת 2009, הטעמים התובע כי נעשו פניות חוזרות ונשנות אל הנתבע, כאשר בכל פעם הבטיח לדאוג לפירעון תשלומי השכירות של רונן. ברם, כאשר הבין התובע כי אין בכוונת הנתבע לשאת בתשלום חובות השכירות, חרף חובתו לעשות כן עפ"י ההסכם, הוא נקט בלית ברירה בהליכי ההוצל"פ כנגדו.

טענות הנתבע בסיכומים

14.  הנתבע טוען, כי דין התביעה להידחות על הסף. לגרסתו, התביעה הוגשה לבית המשפט ב שיהוי ניכר, לאחר 5.5 שנים ממועד סיום השימוש בדירה, באופן שיש בו כדי להרע את מצבו של הנתבע בכל הקשור להוכחת טענות הגנתו ותוך גרימת נזק ראייתי. שיהוי זה מלמד על חוסר תום לבו של התובע ומידת מהימנותו ויש בו כדי לסתום את הגולל על תביעתו.  

15.  הנתבע טוען, כי יש לדחות את התביעה אף לגופה. לטענתו, אין ליתן אימון בתובע באשר עדותו לא הייתה עקבית ולא נתמכה בתשתית ראייתית כלשהיא.

16.  עוד טוען הנתבע, כי התובע לא מסר גרסה ברורה ונהירה אודות משך התקופה בה התגורר רונן במושכר וגובה חוב דמי השכירות הנטען בגינה. בהקשר זה, הצביע הנתבע על הסתירות שבהן, לטענתו, לקתה גרסתו של התובע, כאשר תחילה טען במהלך הדיון בהתנגדות כי רונן התגורר בדירה עד חודש 05/04 וחב עבור שני חודשי שכירות בלבד, לעומת האמור בתצהיר עדותו הראשית של התובע, שם נאמר כי רונן עזב את המושכר באופן פתאומי בחודש 6/04, ובכך נותר חייב לתובע עבור 3 חודשי שכירות. לטענת הנתבע, הגרסאות הסותרות שמסר התובע באשר למשך תקופת השכירות, כאמור, שוללות ממנו את הזכות לדרוש את חוב דמי השכירות הנטען. לחלופין, ככל שייקבע כי התובע זכאי לדמי שכירות, הרי שיש לאמץ את גרסתו הראשונית של התובע ולפסוק לו על פיה דמי שכירות עבור חודשיים בלבד בסך של 2,028 ש"ח.